אמא, מותר לך לרצות לעצמך

אמהות ותיאוריות פסיכולוגיות

 

אני רוצה להגיד לך אמא, שאמהות זה דבר טבעי אבל כל כך כל כך קשה... רבות דובר על אמהות בפסיכולוגיה, רבות הואשמו האמהות בחוליים של בני האדם. כי מהרגע שהפכו לאם הן מצופות למחוק את צרכיהן, לשים את עצמן בצד...

​​

 

יחד עם זאת בשנים האחרונות מתחילים לצוץ ניצנים בתיאוריות הפסיכולוגיות שמאפשרים להתחיל לראות את האמהות:

 

דונלד וויניקוט נטע את השורשים שנים אחורה כשתיאר את התינוק כחסר רחמים בדרישותיו, ככזה שמתייחס לאם כשיפחה ממש. באמירה זו הוא נותן מקום לקושי של האם ולתחושות הקשות שעולות מהדורשנות האין סופית של התינוק הקטן. ויניקוט דוחק באם להיות סובלנית כלפי עצמה וכלפי תחושותיה הקשות אל מול התינוק. שכן לדבריו הן במילא שם והתעלמות מהן רק תוביל לכעס המופנה פנימה ולהאשמה עצמית.

 

שנים אחריו לוקחת ג׳סיקה בנג׳מין את הדברים קדימה ומדגישה את החשיבות של האם השומרת על עצמה ומפתחת את עולמה האישי גם כאמא. לדבריה, על מנת שיתפתח באופן מיטבי, התינוק זקוק לאם כישות נפרדת שאינה מספקת את כל גחמותיו (דבר שגם אינו אפשרי). על פי בנג'מין, כאשר האם משקיעה בעצמה ומציבה את הגבולות שלה, התינוק לומד שהאם נפרדת ממנו ויכול ללמוד מה זה להיות בקשר. לדבריה, אמא שתנסה לענות על כל צרכיו של תינוקה לא תאפשר לו לראותה כישות נפרדת וכך הוא יגדל לחוש בודד בעולם.

 

עוד מוסיפה בנג'מין שהיכולת לראות באם דמות נפרדת מהתינוק היא חשובה על מנת שהוא יוכל להנות מההכרה שהאם נותנת לו ביכולות ובערך שלו. כך התינוק יכול ללמוד גם על עצמו ועל יכולותיו דרך מבטה של האם דבר החשוב להתפתחות שלו.

 

בשפה קצת פחות פסיכולוגית 

 

אמא, מותר לך לכעוס, מותר לך להרגיש שנמאס לך ומותר לך לרצות זמן לעצמך, זהו צורך טבעי ואפילו בריא עבורך ועבור התינוק. אמהות היא אחד הדברים הקשים ביותר שתעשי בחייך, את יכולה לנסות להקשיב לתינוק ולענות על צרכיו עד כמה שניתן, אבל חשוב גם שתשמרי על עצמך. זכרי, כמו במטוס, חשוב שתתני לעצמך קצת חמצן ורק אז תוכלי לדאוג לילדך.

 

 

אם למרות שאת מבינה את כל מה שנכתב כאן את לא מצליחה להפסיק להאשים את עצמך, לא מצליחה למצוא לעצמך מקום ולצאת מהתחושות הקשות, אולי כדאי להיוועץ בטיפול פסיכולוגי על מנת שתוכלי להרגיש שמחה יותר ולהיות שם עבור ילדך.

מזל טוב נולדה לך אשמה

 

תינוק קטן אחריות גדולה: קצת על דכדוך לאחר לידה

 

על לידה ופגישה עם עצמך

שאלון דיכאון לאחר לידה

לידה: לא תכננת את זה ככה

תמיד ידעת שתהיי אמא נפלאה. הרגשת את זה. את כל כך אוהבת ילדים, היית מדריכה בתנועה, מדריכה בקייטנה, היית עושה בייביסיטר שעות לאחיינים. ראית את הקטנים של חברות שלך ותמיד עלתה בך תחושה של אהבה ורוך. ידעת שהתינוק שלך יזכה כי הרי את כל כל אוהבת ילדים אז בטוח שאת הקטן שלך תאהבי פי אלף.

 

כל כך חיכית שהוא יבוא אלייך. הרגשת כל תנועה שלו בבטן, התחברת אליו, נשמת אותו, קראת כבר הכל על הורות ולידה, לא יכולת כבר לחכות, כל כך רצית לפגוש אותו. 

 

 ואז הוא בא.

קטני כזה, חמוד מידי פעם, אבל לא מפסיק לבכות ולדרוש תשומת לב. כל היום רוצה על הידיים, ואת, כל מה שאת רוצה זו דקה קטנה אחת לעצמך. גם בן הזוג דורש את שלו והכלב כל הזמן נדחף כדי לקבל ליטופים ואת לא יכולה אפילו לתאר לעצמך איך אפשר לעשות עוד ילדים. פשוט נורא. 

 

את מוצאת את עצמך משתהה לפני שאת ניגשת אליו, עוד רגע בפייסבוק, עוד ביס קטן מהארוחה, עוד שנייה במקלחת. פעם, ביום קשה במיוחד, כשהוא לא הפסיק לבכות ולא ידעת למה, אפילו צעקת באויר- די!!!

 

והוא קטן כל כך וזקוק לך, בטח רק רצה טיפת הרגעה, הוא הרי לא יודע לבד ואת מרגישה כל כך רעה...ומה זה יעשה לו בעתיד שאמא שלו לא מצליחה להיות פנויה אליו? אמא שלא עוזרת, שלא מצליחה לשים את הצרכים שלה בצד? אמהות זה הרי דבר טבעי שקיים אלפי או מליוני שנים (תלוי באיזו תיאוריה את מאמינה). אז למה רק את לא מצליחה? 

מאמרים נוספים
  • Facebook App Icon

עינב יולביץ' פסיכולוגית קלינית מומחית, צור משה 052-3454086.

טיפול פסיכולוגי למבוגרים נוער וילדים והדרכת הורים באזור השרון- צור משה, אבן יהודה, נתניה, קדימה צורן, תל מונד, פרדסיה, כפר יונה,  רעננה, כפר סבא, ישובי עמק חפר ומושבים  בשרון

© כל הזכויות שמורות עינב יולביץ 2019