top of page

לידה: לא תכננת את זה ככה

ילדת לא מזמן, גופך נפער לרווחה ועימו נפערו חורים בליבך.

חורים שחורים גדולים וכואבים שאת מנסה למלא, אבל אין לך כח. את מנסה להשטיח, אבל הבורות עוד פתוחים.

לא ציפית שזה יהיה ככה, דמיינת את זה אחרת לגמרי אבל פתאום הנסיבות השתלטו, המציאות התגברה על מה שעוד לא הספקת לדמיין.

זה קרה מהר כל כך, ואולי לאט. לא הספקת, לא ידעת והכל התגלגל לו פתאום ואת חסרת שליטה, הרופאים מחליטים, נוגעים מכאיבים, גופך של העולם הרחב.

חיה אנושית קדמונית יוצאת ממך, פחד קמאי להתחלה ולסוף העולם.

את לא עוד אישה, אדם, עם רגשות ועם שם, עם אהבה ושנאה ועניין, את גוף שרוצה להוציא מתוכו את הכאב, את הפחד.

את כועסת על הגוף הזה, מתביישת בו, על איך שהוא ככה, אכזב.

לא תכננת את זה ככה.

עכשיו את מנסה לשכוח, זה מאחורייך, הכל הסתדר.

אבל זה לא עובר.

אמא וקצת ילדה

אף על פי שכיום נשים רבות מתכוננות בדרכים שונות לקראת הלידה, לא ניתן באמת לתכנן אותה. אירועי חיים, ביולוגיה, רפואה ומשתנים נוספים משפיעים על המתרחש בלידה ולא מעט נשים חוות תחושה של אובדן שליטה, אשמה וכעס על עצמן ועל גופן לאחר הלידה. לעיתים ישנו קושי להתנתק מאירוע הלידה, שבהתרחשותה זעזעה את העולם כולו. לכך יכולות להתווסף עייפות, וכאבים. כפי שכל אישה שונה בחוויתה את העולם, כל לידה היא שונה ובמפגש רווי ההורמונים בין השתיים, עולים לפעמים רגשות כואבים. האישה הופכת באחת לאם (או לאם לילד נוסף) אולם צרכים ראשוניים, קמאיים, עולים על פני השטח גם כן. צורך בביטחון ובשלמות הגוף, בחום ובהזנה. כשהאם חוזרת לביתה, היא נפגשת שוב עם העולם שלה אבל הפעם ממקום אחר, גם כאם וגם כילדה.

 

אמא, מותר לך להרגיש מה שאת מרגישה, את עכשיו גם אמא, אבל יש בתוכך גם ילדה שעברה חוויה לא פשוטה. נסי למצוא את התמיכה מסביבך, שתפי את בן הזוג, בקשי עזרה מאמא או מחברה טובה והקשיבי לעצמך. שמרי עלייך כי הילד שלך זקוק לך וגם את.

למאמרים נוספים
bottom of page